הקומפוזיציה מתפתחת דרך שכבות מדורגות של צבע ואור. מעברים נרחבים של טורקיז, אקוומרין וכחול חיוור מרמזים על שמיים, מרחק ואוויר פתוח, בעוד שמעברים כהים יותר של גווני ירוק, סגול ואדמה עמוקים מעגנים את הנוף למטה. התוצאה היא סצנה שמרגישה גם ארצית וגם חלומית, המרחפת בין התבוננות לזכירה.

הגבעות עצמן צצות בהדרגה דרך שכבות האטמוספירה של הציור. במקום להגדיר צורות עם קווי מתאר מדויקים, באסטקר מאפשר לנוף לחשוף את עצמו דרך צעיפים של צבע, מרקם ואור. נראה שהשטח מתמוסס ומופיע מחדש, ככל שהרי יהודה עצמן משתנות לאורך היום כשאור השמש המשתנה נע על פני המדרונות שלהן.

לאורך החלק התחתון של הקומפוזיציה, קטעים תוססים של כתום, ארגמן, זהב, לבן וסגול מציגים תחושה של נוכחות אנושית. מבטאים זוהרים אלה עשויים לרמז על מטיילים, עולי רגל, כפרים או רגעים חולפים של חיים בתוך הנוף. עם זאת, הם נשארים מעורפלים בכוונה, והופכים לחלק מהמקצב הגדול יותר של הציור במקום נושאים בודדים.

התנועה האנכית המאפיינת חלק ניכר מעבודותיו של באסטקר חשובה במיוחד כאן. שכבות של צבע יורדות ועולות בו זמנית, ויוצרות תחושה של צמיחה, תנועה והמשכיות. הנוף נראה חי, מונפש על ידי כוחות בלתי נראים של רוח, אור, זיכרון והיסטוריה.

במשך מאות שנים תפסו הרי יהודה מקום מרכזי בתודעה היהודית. הם הנוף של מסעות התנ"ך, חזיונות נבואיים, ממלכות עתיקות, וגעגוע רוחני מתמשך. בציור זה, בסטקר אינו מנסה לספר את ההיסטוריות הללו ישירות. במקום זאת, הוא מעורר את הנוכחות המצטברת שלהם דרך האווירה, ומאפשר לצופה להרגיש את משקל הזמן הגלום בתוך הארץ עצמה.

עבודה בשפה האקספרסיוניסטית המופשטת הייחודית שלו, האמן מאזן בין חופש ומבנה, ספונטניות והתבוננות. הפלטה הזוהרת של הציור ומשטח השכבות יוצרים חוויה רגשית שהיא בעת ובעונה אחת אישית עמוקה ונגישה אוניברסלית.

עשיר בצבע, עומק ותהודה פואטית, הרי יהודה הופכת נוף לזיכרון וגיאוגרפיה לרוח. באמצעות אור קורן ומחווה אקספרסיבית, Basteker מזמין את הצופים לחוות את היופי, המסתורין והמשמעות המתמשכת של אחד הנופים ההיסטוריים ביותר בעולם.