בליבה של הקומפוזיציה ניצבת קשת קורנת היוצאת משדה של גוונים עמוקים ואטמוספריים. השער נראה מואר מבפנים, משמש כיעד פיזי ורוחני כאחד. סביבו מתקבצות דמויות ונעות קדימה, צורותיהן מתרככות בשכבות של צבע ואור. הקשת הופכת לסמל עוצמתי של מעבר - סף בין הרגיל לקדוש.

בסטקר פועל בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, נמנע מנרטיב מילולי לטובת חוויה רגשית ורוחנית. הדמויות הן אוניברסליות בכוונה, ומייצגות דורות של עולי רגל, מתפללים ומחפשים העולים לעבר מקומות של קדושה, פיזית ורוחנית. תנועתם בחיבור מהדהדת את המסע כלפי מעלה המתבטא בתהילים עצמם.

הציור מלא בתחושה של תנועה אנכית ושאיפה. נראה כי האור יורד מלמעלה בעוד הדמויות עולות אליו בו זמנית, ויוצרות דיאלוג ויזואלי בין כמיהה אנושית לנוכחות אלוהית. החיבור מציע שצמיחה רוחנית אינה יעד אליו מגיעים ברגע אחד, אלא מסע מתמשך המסומן במסירות, הרהור ותקווה.

שיר המעות, עשירה באווירה ובסמליות, מזמינה את הצופים להרהר במסעות העלייה שלהם. באמצעות צורה אקספרסיבית, מרחב זוהר והסמליות המתמשכת של השער, באסטקר לוכד את הרצון האנושי הנצחי להתקרב אל הקודש ולחפש משמעות מעבר לעולם הנראה.