הקומפוזיציה נשלטת על ידי חופה סוחפת של אדומים עזים שנשפכים על פני החלק העליון של הבד. עשירות בתנועה ואנרגיה, צורות הבעה אלו מעוררות הן את הממדים הפיזיים והן הרגשיים של התפילה - געגועיה, עוצמתה, השמחה והכניעה שלה. נראה שהשדה האדום הזוהר מרחף מעל הדמויות למטה כמו אווירה רוחנית, וממלא את החלל בחום, חיוניות ונוכחות.

בקצה התחתון של הציור, המתפללים יוצאים משכבות של כחולים שקופים, לבנים וגווני אדמה. הצורות שלהם נשארות מפושטות בכוונה, ומאפשרות להן לייצג לא אינדיבידואלים ספציפיים אלא את החוויה האנושית האוניברסלית של חיפוש חיבור עם משהו גדול ממנו. חלקם נראים בודדים בהשתקפות, בעוד שאחרים נראים נאספים במסירות משותפת, ויוצרים איזון בין תפילה אישית ופולחן קהילתי.

בסטקר, שעובד בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט המופשט שלו, הופך צבע לרגש. הניגוד בין האדומים הלוהטים שלמעלה לגוונים הקרירים למטה יוצר דיאלוג ויזואלי בין שמים וארץ, רוח וחומר, געגוע והגשמה. טפטוף אקספרסיבי, מחוות וסימנים ספונטניים מחייה את פני השטח, מרמזים על תנועת התפילה עצמה כשהיא עולה מעבר לעולם הפיזי.

התפילה עשירה בסמליות ואנרגיה רוחנית, מזמינה את הצופים לחוות את התפילה לא רק כאקט פולחני, אלא ככוח חי המסוגל לשנות הן את הפרט והן את המרחב הסובב. באמצעות צבע נועז, תנועה אקספרסיבית ועומק רגשי, באסטקר לוכד את כוחה של התפילה לרומם, לעורר השראה ולחבר את נשמת האדם אל הקדושה.