איריס אהובה פיקובסקי היא ציירת ישראלית עכשווית שעבודתה חוקרת את החיפוש האוניברסלי אחר בית — כמקום גשמי וכמצב של שייכות רוחנית. באמצעות נופים מוארים, דימויים סמליים וקומפוזיציות עשירות בשכבות, היא יוצרת ציורים המזמינים את הצופים לעולמות התלויים בין זיכרון, חלום והתגלות. עבודתה משקפת מסע מתמשך אל שלווה פנימית, שבה הנראה והנסתר נפגשים בעדינות.

מסעה האישי של פיקובסקי עבר בין ארצות, תרבויות ושאלות של זהות. כל שלב בחייה נעשה חלק משפתה האמנותית והותיר עקבות הממשיכים להדהד בציוריה. היא מחבקת את העבר ומאפשרת לזיכרון להיות שכבה חיונית ביצירת כל עבודה חדשה.

כבוגרת השלוחה החרדית של האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, פיקובסקי רואה בציור גילוי ושינוי כאחד. הבדים שלה מתפתחים באמצעות שכבות של צבע, תיקון והתחדשות, וחושפים צורות הנדמות כצומחות בטבעיות מן הצבע עצמו. כזיכרונות המתבהרים בהדרגה, הרים, עצים, צבאים, טווסים, מקומות קדושים ואלומות אור מופיעים בקומפוזיציות המאזנות בין התבוננות מדוקדקת לביטוי אינטואיטיבי.

ציוריה מזמינים התבוננות. מטרתם לעורר את החוויה הרגשית של הגעה למקום מוכר מאוד, ובכל זאת בלתי ידוע בשלמותו. הנופים נעשים לנופים פנימיים, המשקפים את כמיהת הנשמה לשלמות, ליופי ולמנוחה רוחנית.

בבסיס עבודתה של פיקובסקי עומדת ההכרה שהבית הוא בסופו של דבר יעד רוחני. כל ציור הוא צעד נוסף במסע הזה — חיפוש שקט אחר הרמוניה, שייכות והנוכחות הנסתרת המלווה אותנו לאורך החיים.

עיבוד על פי מאמר התערוכה מאת שי אזולאי.